<h1>סמ"ג לאוין סימן שמ"א</h1>
<h2>דף לא.</h2>
בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדית אינה מותרת בגיזה ועבודה והרי היא באיסורה עד שתשחט ואז הותרה באכילה (ע"פ רמב"ם מעילה פ"א הל' ט') שנאמר (דברים י"ב ט"ו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו' המקרא הזה בא ללמד על פסולי המוקדשין שאין לך בהן אלא היתר זביחה שנאמר תזבח ולא גיזה ועבודה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך (בכורות ט"ו א'), במה דברים אמורים כשקדם הקדשן (את) למומן או קדם מום עובר להקדשן, אבל המקדיש בעל מום קבוע למזבח אינה אסורה בגיזה ובעבודה אלא מדבריהם, נפדית הרי היא כחולין לכל דבר ותצא לחולין ליגזז וליעבד כדאיתא בבכורות בפרק שני (י"ד א') ובפרק הזרוע (חולין ק"ל א'), חוץ מן הבכור והמעשר שהקדושה חלה על גופן אף על פי שהן בעלי מומין קבועים מתחילתן ואינם יוצאים לחולין ליגזז וליעבד לעולם (רמב"ם שם).
<h2>דף לג:</h2>
בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדית אינה מותרת בגיזה ועבודה והרי היא באיסורה עד שתשחט ואז הותרה באכילה (ע"פ רמב"ם מעילה פ"א הל' ט') שנאמר (דברים י"ב ט"ו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו' המקרא הזה בא ללמד על פסולי המוקדשין שאין לך בהן אלא היתר זביחה שנאמר תזבח ולא גיזה ועבודה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך (בכורות ט"ו א'), במה דברים אמורים כשקדם הקדשן (את) למומן או קדם מום עובר להקדשן, אבל המקדיש בעל מום קבוע למזבח אינה אסורה בגיזה ובעבודה אלא מדבריהם, נפדית הרי היא כחולין לכל דבר ותצא לחולין ליגזז וליעבד כדאיתא בבכורות בפרק שני (י"ד א') ובפרק הזרוע (חולין ק"ל א'), חוץ מן הבכור והמעשר שהקדושה חלה על גופן אף על פי שהן בעלי מומין קבועים מתחילתן ואינם יוצאים לחולין ליגזז וליעבד לעולם (רמב"ם שם).
